Dan Ariely interview hebrew

 (כתב העיתון: מי זייף את הנתונים

אלא שתהיות בנוגע לאמון התעוררו סביב אריאלי בקיץ האחרון, עם הופעת דיווחים על בעיות בנתונים במחקרי עבר שלו. במקרה הראשון ניסה חוקר מאוניברסיטת הונג קונג לשחזר ניסוי שאריאלי כתב עליו במאמר מ-2004 ועוסק בקשר בין עבודה לשכר. בתגובה לאי התאמות סטטיסטיות שמצא, פירסם כתב העת Psychological Science אזהרה בנוגע לנתונים שבהם השתמש אריאלי במחקר.

מקרה מפורסם יותר עלה ימים אחדים אחר כך ונגע למחקר משנת 2012 שנעשה בשיתוף פעולה עם חברה לביטוח רכב ובהתבסס על נתונים שמסרה. חלקו של אריאלי במחקר נגע לשאלה אם חתימה על הצהרת אמירת אמת בראש מסמך ולא בתחתיתו תגרום ללקוחות לשקר פחות. על פי הנתונים שקיבל, התשובה לכך היתה כן, אלא ששישה ניסויים שונים שביקשו לשחזר את הממצא כשלו. הבלוג המדעי Datacolada מצא לכאורה עדויות חזקות לזיוף נתונים והכותבים ציינו שלוש אפשרויות: או שהזיוף בוצע בידי חברת הביטוח, או שמישהו במעבדתו של אריאלי סרח, או שהיה זה אריאלי עצמו. חברת הביטוח סירבה להגיב לפרשה.

כעבור כמה ימים פירסם האתר "המקום הכי חם בגיהנום" כתבה נוספת על בעיות לכאורה באמינות של אריאלי. לפי הכתבה, אריאלי לא ביקש אישור מראש כמתבקש לביצוע מחקר שערך במעבדתו כשעבד ב-MIT. הניסוי עסק באופן שבו תמחור גבוה משפיע על שביעות הרצון של אנשים וכלל מתן מכת חשמל לכ-80 נסיינים. הוא הוביל להשעייתו לשנה ממחקר ולבסוף לעזיבתו את האוניברסיטה, ב-2008.

שאלה: בוא נדבר על שערוריית הקיץ האחרון.

אריאלי:

"היו הרבה דברים לא נכונים בדיווח. ב-2009 או 2010 קיבלתי בסיס נתונים מחברת ביטוח. סמכתי עליו לגמרי. העברתי אותו לאנשים ולמי שעבדתי איתם על המחקר. פירסמנו את המאמר ובדיעבד התברר שמשהו לא בסדר בנתונים האלה. לפני שנתיים פירסמנו מאמר המשך שבו אמרנו שהבחנו שמשהו לא היה בסדר, משהו ברנדומיזציה לא היה תקין. שמנו את זה במקום שבו אפשר לבדוק אם מישהו מוצא טעות ומישהו מצא טעות".

מראיין:

מה חשבת כשזה התגלה?

אריאלי;

"זה מאוד חרה לי ולא הצלחתי להבין איך זה קרה. לתומי חשבתי שבאקדמיה יגידו אוקיי, קורים דברים רעים, טוב שתיקנתם את זה ובואו נבין איך מונעים מדברים כאלה לקרות שוב. לגמרי הייתי בטוח שכולנו עם הפנים הלאה ולשיפור. זה מאמר אקדמי שאני הייתי בו הכותב הרביעי. באקדמיה יש חוקים, מי אחראי למחקר".

מראיין:

מה קרה לכותב הראשון?

אריאלי:

"כותבת. כלום. שמה לא עלה. הרעיון שישבתי ושיבשתי היה מוזר. היו לי גם שנים רבות של מחקר בהמשך, כך שהעליהום הפתיע אותי מאוד ופגע בי".

מראיין:

באמת הופתעת?

אריאלי:

"ממש הופתעתי".

מראיין:

אני פחות מופתעת. היתה ויש לי תחושה שמשהו בפרסונה שלך, חיבת פרסום ואולי טווסיות אפילו, יזמין ביקורת. איזו תחושה של "תפסנו אותו".

אריאלי:

"באמת? אני לא חושב שיש בי דבר מה טווסי. אני לא מרגיש ככה. התחושה שלי היא שאנחנו מנסים לקדם את המדע, להבין מה קורה. זה כל כך לא אני. לטעות זה בסדר והעלינו את הנתונים לענן כי בעצמי לא הבנתי מה לא בסדר, רק שמשהו לא בסדר".

מראיין:

אבל מה האינטרס של מישהו לשחק בנתונים?

אריאלי:

"אם את שואלת אותי מה אני חושב שקרה – זה היה ניסוי זניח, גם לי וגם להם. היה מישהו בדרג נמוך שהיה אחראי לשלוח את המעטפות, לקבל את הנתונים, להכניס אותם למחשב ולהכין את בסיס הנתונים. רוב הסיכוי שהמישהו הזה עשה איזו פאשלה וניסה לחפות עליה. זה שאני לא עשיתי את זה – אני יודע. זה שאף אחד במעבדה שלי לא עשה את זה – אנחנו לא ניתחנו את הנתונים, זה לא זה. האם אחד הקולגות שלי עשה את זה? אני לא מאמין. רוב הסיכויים שזה באמת מישהו ששלח מעטפות וקיבל בחזרה ואז הבין שלא שלח מספיק מעטפות וניסה לחפות על הטעות שלו. הרבה מהטעויות קורות בניסיון לחפות על נתונים.

י

"תראי, זה קרה, טעויות קורות, צריך ללמוד מהן. אני לא בטוח מה למדתי מזה אפילו לצערי, כי אני לא יודע איך זה קרה וכיום אנחנו בעולם אחר. היום לא הייתי עושה שוב ניסוי שבו מישהו צריך להכניס ידנית נתונים. אני יותר מעורה בכל מחקר. לצערי, הרבה אנשים החליטו שזה אני בלי עדות. גם לפי סטנדרטים אקדמיים זה מוזר. יש כותב ראשון, שני, שלישי, אני מספר ארבע והחמישי היה היועץ לדוקטורט של הכותבת הראשונה, שזה היה הדוקטורט שלה. לא ניתחתי את הנתונים, וההאשמות הפתיעו אותי, גם בעולם האקדמי וגם בעולם הלא אקדמי, איך אנשים קופצים למסקנות".

מראיין:

וכל עניין ההשעיה שלך לשנה גם התחבר לזה.

אריאלי:

"כן".

מראיין:

נוצר איזה דימוי של מישהו שאולי טיפה מעגל פינות, מחליק סטנדרטים.

אריאלי:

"בנוגע לאי ההסכמות שלי עם ועדת האתיקה ב-MIT, מסובך יותר להבין מה קרה. אני הגשתי בקשה לקבל אישור לעשות ניסוי שיש בו גרימת כאב – וקיבלתי. אם לא הייתי מקבל אישור לזה והייתי עושה, היו זורקים אותי מיד מהאוניברסיטה. אין דבר כזה, זה לא יעלה על הדעת. קיבלתי אישור לניסוי ואחרי שהרצתי אותו על כמה נבדקים רציתי להעלות את סכום התגמול שניתן למשתתפים. הגשתי בקשה לשנות את הפרוטוקול. לא היה בה שום דבר שקשור לתהליך, לפרוצדורה שכבר אושרה, על הכאב".

דברי המראיין:

את מה שקרה בהמשך מתאר אריאלי כקצר בתקשורת. הוא סבר שהאישור ניתן לו מיד וגילה לימים שמסמך המשך ובו שאלות נשלח אליו. "בלי שום קשר, הגיעה נבדקת שהרגישה שהיה לה כואב מדי והתלוננה, למרות שלפי מה שהיא חתמה עליו היה ברור שהיא יכולה לצאת באמצע. ואז ביקשו ממני לשלוח את הפרוטוקול וחזרו אלי, 'אישרנו את הפרוטוקול ההוא, מה זה?'. אני עניתי שביקשתי לשנות והם הודיעו שהם שלחו שאלות. היה דיון על מי צדק ומי לא, כי את המכתב שהם שלחו לא קיבלתי. עונשי היה ששנה לא אוכל לאסוף נתונים. לא הדיחו אותי, יכולתי להמשיך לעשות מחקר. מה שלא יכולתי היה להמשיך לאסוף נתונים. זה היה עונש מוגזם, אבל זה הסיפור. הוויכוח שהיה לי הוא לגמרי בשוליים של האקדמיה. אולי הם שלחו לי מכתב ולא שמתי לב, אבל מחקר בלי אישור, לא הייתי מדמיין לעשות דבר כזה. מאז שזה פורסם אני בשיחות עם החבר'ה ב-MIT ומבקש מהם לשלוח לי את הפרוטוקול. שלחו לי צילום מסך שבו רואים ששנה לפני כן היה לי אישור. את הפרוטוקול עצמו אין לי".

מראיין:

אתה חושב שיש סיכוי שמתישהו תתגלה עוד תקלה כזאת?

אריאלי:

"בטוח. מחפשים אותי הרבה שנים, זה לא חדש. האם עשיתי עוד טעויות? בוודאי, אני עושה המון וכשעושים הרבה, עושים טעויות. אני סומך על אנשים ועובד עם המון אנשים ואם יאשימו אותי בכל טעות שעושה בן אדם סביבי יש ודאות של מאה אחוז שימצאו. אני יודע שלא התכוונתי לעשות שום דבר, שלא נעשו טעויות בכוונה, אבל האם נעשו טעויות? אין לי ספק. אני מסתכל על המנגנון הזה מבפנים כרגע, על הנטייה למשוך למטה ולהוריד את מי שמושך תשומת לב. אני מופתע".

מראיין:

זה גרם לך לפקפק בעצמך?

אריאלי:

"לא ממש, כי הרעיון שישבתי וזייפתי נתונים הוא בידיוני בעיני".

מראיין:

לא זייפת, אבל אולי חיפפת קצת כי הנוקדנות האקדמית משנית לרצון בהישג, בכותרת.

אריאלי:

"אלו שני דברים שונים. המלים להחליק או לחפף, זה נורא ואיום. אני לא יכול לדמיין את זה קורה. המניע שלי הוא לא לכתוב מאמר אלא להבין תופעה. אני לא יכול לדמיין את הדבר הזה, להתעלם מהאמת. מצד שני, אני סומך על אנשים שאני עובד איתם. אחת השאלות שעלו אחרי האירוע הזה היא האם אני מפסיק לסמוך על אנשים? והתשובה היתה לא. אני בטוח שיהיו עוד טעויות, אי אפשר לעשות בלי לטעות".

דברי הכתב:

למרבה העוגמה, למשבר של הקיץ האחרון קדמה הכנה נפשית יסודית בדמות מערכה שמתרגשת על ראשו של אריאלי זה כשנתיים. עם תחילת הקורונה ייעץ לכמה גורמי ממשלה בגיבוש מדיניות ההתמודדות עם האתגר ועידוד ההתחסנות. אלו הפכו אותו יעד לחִציהם של מתנגדי חיסונים. כמויות שטנה בלתי נתפסות הומטרו עליו, לרבות סרטונים שבהם הולבש מדי נאצים, שברי הרצאות שלו הולחמו בעריכה ויצרו אותו מחדש כמפלצת תאבת נקם; דברים שאמר אי אז הוצאו מהקשרם והוצגו שוב על רקע מוזיקה של ואגנר.

מבין כל הנושאים שעולים בשיחה, ברור שזה מכביד עליו במיוחד, מייסר אותו ממש. "אנשים צועקים עלי ברחוב, קוראים לי רוצח ופסיכופת, אני מקבל איומי מוות והכינו עלי סרטונים איומים. אחד מהם טוען שבגלל שנפצעתי אני שונא את האנושות ורוצה שכולם ימותו. סרטון אחר ערך הרצאה שנתתי ב-2017 על חדשנות ברפואה, שבה עשיתי משהו שנשען על הרעיונות של 'הצעה צנועה' של ג'ונתן סוויפט (מאמר הדעה הסאטירי והחריף של מחבר "מסעות גוליבר" האירי, שבו הציע בשם בדוי כי הדרך להתמודד עם העוני והילודה המוגברת באירלנד הוא שהאירים יאכלו את ילדיהם, ג"א). עשיתי את הגרסה שלי, בואו נאט אמבולנסים, נעודד עישון, נעלה חרדה. זאת פרודיה שמטרתה להבין שאנחנו לא באמת מצליחים לעשות רפואה מונעת טובה. זה מופיע באתר כבדיחה, זה ברור שזאת בדיחה".

מראיין:

ברור למי?

אריאלי:

"בדיוק. זה היה ב-2017 ואת יודעת כמה סרטונים יש שבהם אני במדי נאצי אומר את הדברים? באסון בהר מירון האשימו אותי בזה שאמבולנסים הגיעו מאוחר. אני קם בבוקר ומרגיש שאני משרת את אזרחי העולם ובטח את אזרחי המדינה – וסופג חשד במניעים שלי. זה קשה, אבל אני מנסה להסתכל על זה מהצד ולחשוב מה אני לומד. אני חושב שהכותרות פשטניות, שאנשים ממהרים לשפוט, שיש משהו ברצון לראות רע בכל דבר. אני לא מבין את זה. מתנגדי חיסונים העצימו את החוויה הזאת. לא ישנתי בהתחלה. ניסיתי לדבר איתם ולשכנע ונכשלתי כמובן בגדול. הרעיון שמישהו חושב שיש לי מטרות להרע ממש מפריע לי. התיאוריה שלי על עצמי היא שאני אדם טוב".

מראיין:

תכתוב על זה ספר?

אריאלי:

"זאת הדרך שלי להתמודד עם דברים, לנסות להעמיק ולהבין אותם. אני צריך לבדוק אם יש לי דברים מעניינים מספיק לומר. הסיפור עם מתנגדי החיסונים מצד אחד החליש אותי מאוד ומצד שני חיסן אותי. זה מצב מאוד שונה, באחד באמת לא עשיתי שום דבר לא בסדר ובשני (הפרשה האקדמית, ג"א) כן היה משהו, אבל מתנגדי החיסונים התחילו בערך ביולי 2020, שנה לפני. היתה לי שנה של שנאה, שהיתה כעין הכנה, והיתה לי בהתחלה תקופה רעה נורא, לא ישנתי והיו לי ביעותים. מה למדתי מזה? אני לא יודע. הרצון שלי לשתף בדברים גדולים שאני חושב שהם משמעותיים – ירד".